צוות יקר ותלמידים יקרים!
שיא האמונה בקריעת ים סוף
בפרשתנו מסופר על אחד האירועים הגדולים בתולדות האנושות, קריעת ים סוף. אירוע היסטורי מרשים שמרעיד את כל העולם. כל מי שנמצא באזור מתפעל, ורואה את השגחת ה' באופן מובהק.
עם ישראל מגיע לשיא רוחני עד כדי שחז"ל (מכילתא בשלח – מסכתא דשירה פרשה ג) מתארים לנו שעם ישראל זכה להגיע לדרגת נבואה: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל". משם הם שרים את שירת הים שמבטאת את גודל האמונה בה'.
אלו בהחלט רגעים מכוננים, שאנו מציינים כל שנה בשביעי של פסח. ומתוך הימים הללו עם ישראל מתכונן לקבלת התורה.
הנפילות הגדולות אחרי השיא
אלא שאז קורה משהו קצת עגום. פתאום מתחילות הנפילות הקשות, עם ישראל מתמודד בנסיונות ונכשל בהם, ומתחיל בתלונות קשות כלפי ה':
א. תלונה שאין להם מים במרה.
ב. תלונה של מחסור באוכל במדבר סין.
ג. לא מרוצים מהמן.
ד. מנסים את ה' במסה ומריבה.
ה. רפו ידיהם מהעיסוק בתורה ברפידים, ומגיע כנגדם עמלק.
ונשאלת השאלה, איך קורה דבר כזה? למה אחרי שהם הגיעו לכאלו שיאים רוחניים הם נופלים בדברים קטנוניים כאלו? וכי הם חשבו שה' לא ידאג להם למים ואוכל? וכי אחרי כל מה שהם ראו לא הצליחו לחזק להם את האמונה?
ההתמודדויות הקטנות קשות יותר
נראה לענות, שבני אדם אכן יכולים להעפיל אל על, אך קשה להם לשמור על העבודה הקבועה. השגרה היא הכי קשה. עיקר הנפילות הם במים ובלחם, בדברים הפשוטים, הקבועים והקטנים.
רבים מאוד מוכנים למסור את הנפש למען הזולת, למען כלל ישראל. אך אם מישהו עקף אותם בתור במכולת הם מסוגל לצעוק ולקלל אותו. כי הדברים הקטנים קשים לפעמים יותר מהדברים הגדולים.
הגדלות נמדדת בדברים הקטנים
הרב הלל מרצבך כתב ששמע פעם משפט שאדם גדול נמדד במעשיו הקטנים. אנו נמדדים בשגרה, בתפילות היומיומיות, בתפילה בכוונה, בהתגברות שלא לכעוס, בהתייחסות יפה לקרובים ביותר אלינו, בזהירות בדרכים, בשלום הבית וביחס לילדנו. שם אנחנו נמדדים, ושם גם אנו עשויים ליפול הכי הרבה.
אנשים מתבכיינים בדרך כלל על הדברים הקטנים: על המקום בבית הכנסת שמישהו אחר קיבל. על המשכורת שהגיעה באיחור של יומיים, ועל כך שאין במכולת ביצים.
מספרים על אחד שירד מהארץ, פגש אותו ישראלי שהגיע לביקור בחו"ל, ואומר לו אותו יורד: "אני יותר ישראלי ממך. לחמתי במלחמת ששת הימים, כבשתי את החרמון. ירו עליי, הסתערתי תחת אש". הישראלי מביט בו ושואל: "אז למה עזבת את הארץ?". והלה עונה לו: "לא קל בארץ. יש מילואים! יש מיסים גבוהים! אפילו גבינת הקוטג' יקרה!"
למות למען הארץ הוא מוכן, אך לשלם על הקוטג' קשה לו.
ט"ו בשבט כהשקעה בפנימיות
ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, יוצא בחורף, בזמן שאין עלים על העץ, תקופה שנראית לא משמעותית כלל בחיי העץ. אך למען האמת באותו זמן מתרחשים התהליכים הפנימיים המשמעותיים ביותר, שיתגלו בפירות בקיץ הבא.
יסוד זה מלמדנו שעיקר העבודה היא העבודה הפנימית. מאחורי המסכים, בעמל וביגיעה, בשגרה שנראית קשה, שם מתרחשים הדברים הגדולים.
לסיום
אם רק נפנים שאנו נמדדים בדברים הפשוטים, בלחם ובמים, בשגרה המוכרת, בעמל היומיומי, אין ספק שנצליח להתקדם בדרך הנכונה בעבודת ה'.
ערב שבת שלום
הרב אליהו ממן – רב בית החינוך
יש"י – י'חד ש'בטי י'שראל
