תלמידים יקרים, הורים יקרים, וצוות יקר! מכובדי כולם!
המילה הַגָּדָה היא שם הפעולה של הפועל הִגִּיד, ולפיכך משמעותה המקורית היא ‘אמירה’. כבר בתקופת חז”ל יוחדה למילה הזאת המשמעות ‘דרשה, סיפור או דבר חכמה שנאמרים כדי לפרש או להרחיב את דברי התורה שבכתב או את דברי הנביאים והכתובים’. כיוון שבתקופה זו הייתה השפעת הארמית רבה על העברית, התחילו להשתמש בבבואתה הארמית של המילה הזאת – אגדה – באל”ף, שכן בארמית האל”ף היא המשמשת את הבניין הגורם אַפְעֵל, המקביל לבניין הִפְעִיל בעברית. כלומר, אין בין אגדה להגדה אלא שינוי צורה בלבד ללא כל הבדל במשמעות. כך במקורו של דבר. אולם ברבות הימים גברה הצורה אגדה ודחקה את הגדה, וזו נשארה לשמש בעברית בעיקר בצירוף הגדה של פסח (ובשתי משמעויותיה; במשמעות הראשונה: ‘אמירה’, לקיים מצוות “והגדת לבנך ביום ההוא” [שמות י"ג, ח'], וכן במשמעות של דרשות על דברי התורה שה”הגדה” מלאה בהן). ואכן, עוד בימי הביניים אנו מוצאים שאותה הגדה של פסח נכתבת גם באל”ף: אגדה, וכתיב זה מצוי בספרות הרבנית אף קרוב לעת החדשה.
בתקופה מאוחרת הרבה יותר (כנראה לא לפני המאה השמונה־עשרה) התחילו להשתמש במילה אגדה במשמעות ‘סיפור דמיוני’, ‘דבר לא מציאותי’, כנראה בהשפעת המילה הלועזית לֵגֶנדה (legend). ומכאן התרגום לאמרתו המפורסמת של הרצל, המשמשת כמוטו של ספרו אלטנוילנד: “אם תרצו, אין זו אגדה” (שהרי, כידוע, הרצל עצמו לא ידע עברית, והנוסח של אמרה ידועה זו הוא – Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen. ודוק, שבתרגום אלטנוילנד ליידיש שיצא לאור בוורשה בתרס”ב [1902] ניתרגם אותו משפט: “אויב איהר ווילט, איז דאס ניט קיין בבא מעשה”). אגדות בריבוי משמשת בלשון ימינו כצורת הריבוי של אגדה במובן המחודש הזה.
המילה מעשייה משמעותה ‘סיפור מעשה שקרה, אמִתי או דמיוני’. ראשיתה בימי הביניים כצורת הריבוי של מעשה (=מעשה שהיה). מאוחר יותר, בתהליך של “גזירה לאחור”, נגזרה ממעשיות צורת היחיד מעשייה.
בימינו חוקרי הפולקלור מבחינים בין אגדה למעשייה: אגדה היא סיפור שרבים ממספריו ומשומעיו מאמינים שהתרחש במציאות, כגון סיפורים על נסים וקדושים; מעשייה היא סיפור בדיה ופנטזיה, וכך תופסים אותו מספריו ושומעיו. [גבריאל בירנבאום, לשוננו לעם מה (תשנ”ד), עמ’ 101]
הגדה או אגדה של פסח?
על מצוַת התורה "והגדת לבנך ביום ההוא" (שמות י"ג, ח'), כפי שנפסק ברמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ז ה"א): "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמישה עשר בניסן, שנאמר: זכרו את היום הזה אשר יצאתם ממצרים … ומנין שבליל חמישה עשר? תלמוד לומר 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה' – בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך". ביאר רש"י (שמות שם) "והגדת לבנך – הבן שאינו יודע לשאול, והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכין את הלב", והוסיף עוד בפירושו לסידור (מובא בהגדה של פסח תורת חיים עמ סה) – "דרוש לו באגדה ופרסם לו הנס".
אם כן הגדה של פסח היא אגדה של פסח. כיצד? מה ההבדל ביניהן? וכיצד האגדה משלימה את ההגדה?
הרב ערן טמיר מבאר על פי המלבי"ם (ספר…) כי "שם אגודה כולל דברים מפורדים הנאגדים יחד".
אם כן, מקצוע האגדה שבתורה הוא אותו התחום הלימודי שבו אנו חושפים ומגלים את המקור האחד, המאגד מחבר ומקשר את כל הכוחות, הכשרונות והמאורעות שבטבע ובהסטוריה של עולמנו.
זהו כל עניינה של הגדה של פסח – לראות את כל מה שנראה לנו כמופרד ומובדל זה מזה, מקושר ומחובר מראשית ועד אחרית מתוך יסוד אחד ההולך ומתגלה למטרה ומגמה אחת, בהשגחה אלוקית מסודרת ומדויקת – אגדה של פסח.
אך מאידך, יש להיזהר שאותו האיגוד המחבר ומקשר לא יטשטש את ייחודיותו של כל פרט ופרט, את הצורך והחובה לברר ולנתח כל עניין לעצמו על מנת להבינו כראוי ולהסיק מסקנות לעתיד. הגדה מלשון גדוד העומד בפני עצמו אך נחלק ממערך כולל של צבא, ועל כן על "לא תתגודדו" דרשה הגמרא (יבמות יג) – "לא תעשו אגודות אגודות", וכדברי הרש"ר הירש (דברים י"ד, ב'): "יש לשמור על האחדות (ואפילו) חילוקי דעות … אל יביאו לידי פירוד לחברות שונות, אל יביאו לידי פילוגים אל תתגודדו, אל תתבדלו אל תתפלגו לקבוצות ולמפלגות".
ומה נפלאים ומתאימים דברי מרן הרב קוק (אורות הקודש א' עמ כה) לענייננו: "הרעיון של קירוב עולמות רחוקים (אגדה) זהו יסוד בניין העולם הרוחני ושכלולו, הוא כוח יסודי עובר כחוט השני בכל גילויי החיים בכל פינותיהם, והוא צריך להתגלות תמיד בצורה רחבה. התכונה האנליטית, אחרי שפועלת את פעולתה המנתקת כדי לברר כל מקצוע על פי חוגו (הגדה), צריכה להניח מקום להתכונה הסינטטית (אגדה) להופיע באור הנשמה המאחדת…".
על כן בליל הסדר הבא עלינו לטובה, נדע להגיד ובעיקר לאגד לבנינו, למכרינו ולעצמנו, את הפלא הגדול הממשיך ומתגלה דרכנו – הוא יציאת מצרים, יציאת בבל, יציאת אדום. ובע"ה נזכה בימינו להמשך התקיימותה של נבואת מיכה בשלמות "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז', י"ד).
ערב שבת הגדול שלום, וחג פסח שמח וכשר
הרב אליהו ממן – רב בית החינוך
יש"י – י'חד ש'בטי י'שראל
