תלמידים יקרים, הורים יקרים, וצוות יקר! מכובדי כולם!
הסברו של רש"י
כתוב בתחילת הפרשה (במדבר ח, ב): "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".
על פסוק זה כתב רש"י (ע"פ מדרש רבה טו, ו): "בְּהַעֲלֹתְךָ – למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
הסברו של הרמב"ן
הרמב"ן הקשה על דברי המדרש שהביא רש"י שתי קושיות:
א. למה משה מנחם את אהרון בכזאת נחמה, וכי רק את המנורה אהרון מדליק ומטיב, ואת הקטורת ושאר קורבנות אהרון לא עושה?
ב. מדוע חלשה דעתו של אהרון, הרי כל אותם ימי מילואים הוא גם הקריב קורבנות רבים?
ומתרץ הרמב"ן: "ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו: … והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו".
לפי הרמב"ן משה ניחם את אהרון בכך שתהיה הישועה בימי החשמונאים על ידי הכהנים זרע אהרון.
הסברו של האור החיים הקדוש
גם האור החיים הקדוש הקשה שתי קושיות על הסברו של המדרש וכך הוא תירץ:
"אהרון היה מתאנח על חנוכת המזבח, והשיבו הקב"ה חייך שלך … מעשה המנורה שמוריד הנרות ומניחן באוהל ומקנחם, וחוזר ובונה אותם מחדש ומדליקה, הרי הוא כל יום כעושה מעשה חדש, שמחנך הוא המנורה בכל הדלקה והדלקה … והם לא חנכו אלא פעם אחת המזבח".
לפי האור החיים הקדוש, משה ניחם את אהרון בכך שהוא כל יום יחנוך את המנורה.
הסברו של רבי יחזקאל לוינשטיין
רבי יחזקאל לוינשטיין ביאר את המדרש באופן אחר. אכן אהרון ידע שיש לו זכויות רבות, והוא הקריב קורבנות רבים. אך אהרון הצטער מכך שהוא הפסיד מצווה שהיה יכול לזכות לה. היה לו צימאון לשלמות בקיום המצוות. וכיוון שהייתה לו אפשרות להקריב את "קורבן הנשיאים" ולא הקריב – חלשה דעתו.
צימאון של גדולי ישראל לקיום מצוות
הצימאון לקיום מצוות, היה גם אצל משה רבנו שאף שהיה דבוק ב-ה', הרגיש חיסרון גדול בכך שלא זכה להיכנס לארץ ישראל. אנשים אחרים היו אומרים: מה אכפת לך? עשית מה שיכולת, וה' החליט אחרת. אבל משה רבנו מתחנן 515 (כמניין ואתחנן) תפילות שאולי כן יזכה להיכנס לארץ.
וכן ניתן לראות זאת אצל רבי עקיבא שבשעה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל אמר לתלמידיו: "כל ימי הצטערתי על מקרא זה מתי יבוא לידי ואקיימנו ואהבת את ה' אלוקך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך". שבשעת מיתתו חשב על הזכות לקיים עוד מצווה של קבלת עול מלכות שמים.
וכן מספרים על הגאון מוילנא, שלפני שהוא נפטר הוא אחז את הציציות שלו בידו, בכה ואמר: "כמה טוב בעולם הזה, שבמחיר כמה פרוטות אפשר לזכות במצוות ציצית השקולה (שווה) כנגד תרי"ג מצוות".
ניתן לראות עוד רבים מגדולי ישראל בכל הדורות שהיו צמאים וחולמים לזכות לקיים כל רגע עוד ועוד מצוות.
תוספת להסבר
הרב הלל מרצבך הוסיף על דבריו הנפלאים של רבי יחזקאל לוינשטיין. שאם הצער של אהרון היה בכך שהוא הפסיד מצווה כה חשובה, הנחמה שניחם אותו משה רבנו היה שהוא "מדליק ומטיב את הנרות". אומר לו משה: 'אמנם הפסדת מצווה אחת שכל מצווה היא אור בעולם, אך בזכות זה שאתה (אבות פ"א, מי"ב): *"אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה",* אתה יכול להדליק יהודים רבים שיזכו בקיום התורה והמצוות', והמצוות שלהם נזקפות גם לזכותך.
סיכום ביניים
הצגנו 4 אפשרויות במה משה ניחם את אחיו אהרון:
רש"י – שאהרון ובניו ידליקו ויטיבו את הנרות.
רמב"ן – שצאצאי אהרון יחנכו המזבח בימי החשמונאים.
אור החיים – שאהרון ובניו חונכים כל יום את המנורה.
הרב הלל מרצבך (ע"פ הסברו של רבי יחזקאל לוינשטיין) – *שאהרון (וההולכים בדרכו) גם אם לא זוכים לקיים איזו מצווה, זכות ריבוי קירוב יהודים אחרים, על ידי ריבוי אהבה ושלום, מזכה אותם ליטול חלק בכל התורה כולה.*
בית חינוך של אהבה
בספר הזוהר הקדוש כתוב שלאהרן הכהן יש ישיבה בשמיים, וניתן עדיין להיכנס לישיבה שלו, ניתן עדיין להיות מתלמידיו.
הדבר רמוז במשנה, במסכת אבות (פרק א'), שם אומר לנו הלל הזקן: "הווי מתלמידיו של אהרן: *אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
יש כאן דיוק נוקב. לא כתוב ללכת עם מורשתו של אהרן, או להמשיך את דרכו. כתוב כאן יותר מזה. כתוב כאן שעלינו להיות מתלמידיו, וכיוון שאהרן הכהן כבר נפטר, הקושי זועק. ואכן, ספר החרדים (פרק ח') מצטט מספר הזוהר הקדוש, שאומר *חידוש גדול: יש בשמים ישיבות שונות, ולכל ישיבה יש שם, ותנאי כניסה שונים, וכך כתוב שם: ישיבתו של אהרן שהיה "אוהב שלום ואוהב את הבריות" נקראת: "מתיבתא דרחימותא", רוצה לומר ["ישיבה] של אהבה", ותרגום "ואהבת" – "ותרחם". ובהיות אדם עושה כאהרן, לימדנו הלל, שיהיה מישיבתו של אהרן".*
הלל הזקן מלמדנו שכדי להצליח להיכנס בשמיים לישיבתו של אהרן הכהן, עלינו ללכת בדרכו, לאהוב את הבריות ובכך גם לקרבן לתורה. זו הדרך לעבור את "ועדת הקבלה" בכניסה לישיבה של אהרן הכהן. לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה.
כדי להגיע למעלה הזו, לקרב לתורה את הבריות, יש תנאי קודם – שצריך לאהוב אותם. זה תנאי בסיסי שילדינו ותלמידנו מרגישים. לא רק את אלה שמצטיינים ורוצים, אלא את כל הבריות, גם את אלה שבדרגה נמוכה יותר, כמו שבאמת הלל הזקן עצמו קירב וגייר, למרות נתוני הפתיחה הקשים שלהם בתחילת דרכם. אפשר לעסוק בכך, ואשרי מי שעוסק בכך, כי כידוע, קירוב רחוקים הוא דבר גדול ועצום, שכולנו מחויבים בו, וכל רבבות בעלי התשובה שבדור זכו למה שזכו בזכות תשומת הלב ומסירות הנפש של מזכי הרבים שקירבו אותם.*
אבל אסור להזניח גם מצווה חשובה ומצויה נוספת שמצויה בימים אלו: קירוב קרובים, נערים ונערות מבתים תורניים שהתרחקו מהדרך. בימינו זו מכת מדינה, וכולנו מכירים נערים כאלה – במשפחתנו, בשכונתנו. גם הם נכללים בכלל ה"בריות" אותם מלמד אותנו אהרן הכהן שראוי לאהוב. גם בהם ראוי להשקיע מאמץ, לחשוב כיצד ניתן לאהוב אותם, שזה התנאי לפני השלב הבא, לפני שמאהיבים עליהם את התורה.
"נאה דורש ונאה מקיים"
במסכת אבות דרבי נתן (פרק י"ב משנה ג') *מסופר שכאשר אהרן הכהן שמע שמישהו עשה עבירה, הוא הִרבה בחום ובהערכה לאותו אדם, וזה מה שגרם לאותו חוטא לפרוש מחטאו. לא גבולות וסמכות, אלא אהבה. זה המסר. עבותות של אהבה. אם נצליח בכך גם אנו, להיפרד מהביקורתיות והעין הרעה, ממקל החובלים, ובמקומו לאחוז במקל הנועם, נוכל להצליח דרך חיוך, דרך מילה טובה, לייצר זמני איכות וחיזוק, עם הרבה עבותות של אהבה, ובכך גם נציל נשמות בישראל, של רחוקים או של קרובים, ועל הדרך, נזכה גם בכרטיס כניסה לישיבת האהבה, ישיבתו של אהרן הכהן בעולם הבא,* כפי שמלמד אותנו הזוהר הקדוש.
(ע"פ "בוסר המלאכים")
לסיום
יהי רצון שנזכה בעז"ה לקרב את התורה לכל עם ישראל מתוך אהבה רבה, ומתוך כך לחדש את הדלקת המנורה בבניין בית מקדשנו עם ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו. אמן.
ערב שבת שלום
הרב אליהו ממן – רב בית החינוך
יש"י – י'חד ש'בטי י'שראל חדרה
