תלמידים יקרים, הורים יקרים, וצוות יקר! מכובדי כולם!
ישנו מדרש מפורסם העוסק בשאלה: *מהו הפסוק הכי חשוב והכי כולל בכל התורה כולה?* ומסקנתו היא: הפסוק מקרבן התמיד שבפרשתנו: "בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'שמע ישראל' וכו', בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'ואהבת לרעך כמוך'.
שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים',
עמד רבי פלוני על רגליו ואמר *הלכה* כבן פזי דכתיב 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכו' ". וכל המעיין במדרש תמה, מילא שתי הדעות הראשונות מאוד מובנות: "שמע ישראל", "ואהבת לרעך כמוך". זה הראשון – שורש לכל עבודת האדם למקום. וזה השני – השורש לכל עבודת אדם לחברו. אך מה יש בפסוק של הכבש מפרשת קרבן התמיד? מה בו כל כך חשוב וכל כך כולל התורה כולה עד שסיכמו כולם שהלכה כמותו?*
אין ספק שזו ההתמדה והקביעות.
*למילה "תמיד" יש שני פירושים בעברית: תמיד – ללא הפסקה ותמיד – באופן קבוע* ודומה שלא לחינם חברו יחדיו כי האדם העושה דברים בקביעות ובמסירות מעלה עליו הכתוב כאילו היו אצלו ללא הפסקה ולכן כשאדם עולה למרום לא נשאל כמה תורה למדת? כמה פלפולים חידשת? אלא האם *"קבעת עיתים לתורה"? זה היסוד של כל היהדות.
והיום שאין קרבן התמיד, יש לנו את התפילה. לכן חשוב בכל מאודנו גם עתה ודווקא עתה בזמן החופשה להקפיד, להמשיך ולהתמיד בחמישה עניינים:
א. תפילין (עם קריאת שמע ישראל).
ב. תפילה.
ג. מעשה קבוע של לימוד תורה.
ד. מעשה קבוע של חסד (קודם בבית).
ה. מחשבות טובות על העתיד.
אז גם החופשה מתברכת "בכל מכל כל".
ערב שבת שלום, והמשך חופשה מהנה!
מאת הרב אליהו ממן – רב בית החינוך
יש"י – י'חד ש'בטי י'שראל חדרה
