תלמידים יקרים, הורים יקרים
וצוות יקר! מכובדי כולם!
הפטרת פרשת השבוע, מתחילה בפסוקים (ישעיהו א'): "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה".
מה זה חזון? מה מזכירה לנו המילה חזון? – "חזון ישעיהו", חזון אי"ש, חזון הקמת המדינה …
כותב הרב הלל מרצבך: בימינו, חזון זו תכנית לטווח ארוך, תכנית שמשלבת אידיאולוגיה עם מעשה. אולם בלשון המקרא, חזון (מהשורש חזה = ראה) הוא "מַרְאֶה" – מראה של נבואה.
רבי לוי יצחק מברדיצ'וב ביאר את השם "שבת חזון" – שבשבת זו מראים ליהודי את בית המקדש השלישי מרחוק, על מנת לעודדו לשפר את מעשיו ולזכות לבניין הבית. הוא מביא על כך משל: אב שהכין לבנו בגד יקר, והבן קרעו. הכין האב לבנו מלבוש שני, ואף אותו קרע הבן. עשה האב בגד שלישי, אך לא נתנו לבנו. הוא שומר את הבגד אצלו ורק "לפרקים רחוקים ידועים" הוא מראה לבן את הבגד, באומרו, שאם יתנהג כראוי – יקבלו.
לכולנו יש קושי להתחבר לבית המקדש, קושי שהולך ומתגבר ככל שאנו יושבים תחת גפננו ותחת תאנתנו בארץ ישראל. יש לנו בתי כנסת, בתי מדרש, כלכלה משגשגת, צבא, מדינה. ומה בעצם חסר? חסר החזון של התועלת בבית מקדש.
איך בונים חזון? צריך לחבר את שני הפירושים (שהובאו למעלה) של המושג חזון. יש צורך לחזות, לראות בעיני הדמיון, את המצב הסופי שאליו שואפים להגיע. כדי לתכנן משהו לטווח ארוך דורש סוג של מראה נבואי.
הרש"ר הירש כותב, שמקום משכנו של הלב נקרא חזה. על שם המילה חזון, משום שהוא ראייה פנימית שלא נעזרת בעיניים אלא בלב.
כשאין חזון ישנה מציאות מורכבת:
א. על תקופת הגלות נאמר: "ואבד כל חזון".
ב. בזמן החורבן מקונן הנביא במגילת איכה: "גם נביאיה לא מצאו חזון מה'".
ג. אחת התקופות הקשות של עם ישראל מתוארת ככזו שבה: "אין חזון נפרץ".
ד. שלמה, שהיה מלך ומנהיג, בחכמתו הרבה אמר: "באין חזון יפרע עם".
חזון זה היכולת לדמיין באמת שהנה תיכף נבנה בית המקדש. מסופר על החפץ חיים שעל אף שהיה יחסית עני היו לו בגדים חדשים ומיוחדים שאותם הוא שמר לקבל את פני המשיח. במשך הזמן הוא למד הלכות בית המקדש (קדשים וטהרות) כי הסביר שתיכף נבנה בית המקדש. ובכך הוא מקרב את החזון של בנייתו.
כשאין חזון לא מצליחים להתקדם. לדוגמה: במלחמת ששת הימים: הצנחנים כשעלו להר הבית הם ירדו לכותל. לא בגלל קדושת הר הבית אלא להיפך מכיוון שהר הבית לא היה חלק מהחזון שלהם. מסירת המפתחות לוואקף בידיו של משה דיין איננה רק צעד של אדם פרטי אלא שיקוף להיעדר חזון במדינת ישראל כולה והחברה הדתית בתוכה.
מעניין, שתכונה זו שייכת בעיקר לצעירים – הנביא יואל אומר לעם: "בחוריכם חזיונות יראו". ובמעמד הר סיני נאמר דווקא על "נערי בני ישראל" – "ויחזו את הא-לוהים". זאת, משום שאנשים מבוגרים כבר נכנעו לתכתיבי המציאות ולהרגלי החיים ורק הבחורים נותרו מלאי רצון ושאיפה ללא גבולות.
כדי להמחיש יותר את משמעות העניין, נשאל אדם שברח מכלא במדינה רחוקה וחצה ברגל יבשת שלמה במזג אוויר שנע בין עשרות מעלות מתחת לאפס לחמישים מעלות מעל האפס איך הוא עשה את זה, הוא יענה שאין לו מושג, שגם הוא לא מבין. אך כשנשאל מדוע עשה את זה? הוא ישיב מיד "כדי להיות חופשי". זה הספיק לו כדי לעשות את הבלתי אפשרי. כלומר, הוא ידע "מה ומדוע הוא רוצה" לא בהכרח ידע עדיין "איך" לעשות את זה.
המטרה בחזון להרחיב את התודעה, לעוף עם הדמיון ולא לחשוש לומר, מה אני באמת רוצה, גם אם אין לי צל של מושג איך אני הולך לעשות את זה.
במאה ה-19, ז'ול ורן כתב על צוללות וחלליות וזכה ללעג מהממסד המדעי. כמה עשרות שנים לאחר מכן, מטוסים עלו לאוויר, צוללות שטו באוקיאנוסים וחללית אכן הגיעה לירח. מדעני המאה ה-20 טענו שספריו של ז'ול ורן היוו חזון עבורם.
כך הוא החזון. הוא מקדים את המציאות הקיימת שלנו, מציב ענן עתידי של אפשרויות ויש לו שביל שמוביל מהעתיד אל ההווה שלנו.
אחד המשפיעים הגדולים על הפסיכותרפיה במאה ה-20 הוא ויקטור פרנקל. ובספרו המפורסם ביותר "האדם מחפש משמעות" מספר פראנקל כי באושוויץ, האנשים שקרסו מסביבו היו אלה שהתעסקו רק בשרוך הנעל שצריך להשיג או האם יאכלו או לא יאכלו קליפת תפוח אדמה. האנשים שהיה להם למה לצפות בעתיד, קיבלו כוחות בלתי מוסברים. וגם הוא, כדי לשמור על שפיותו האישית בתנאים הקשים, היה צועד לעתים מחוץ למרפאתו ונותן הרצאה לקהל דמיוני על "החוויות הפסיכותרפיות במחנות ריכוז". זה עזר לו להתגבר אף על מחלת הטיפוס.
הגיע הזמן להתחיל לחלום על הדברים החשובים. "ותחזנה עיננו בשובך לציון". רק מתוך שנבנה את החזון של בית המקדש נזכה לראותו בבניינו.
ערב שבת שלום
המשך חופשה מהנה!
ובשורות טובות לכל עם ישראל!
הרב אליהו ממן – רב בית החינוך
יש"י – י'חד ש'בטי י'שראל חדרה
