תלמידים יקרים, הורים יקרים וצוות יקר! מכובדי כולם!
פרשתנו פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם". ננסה לשאול כמה שאלות:
א. "נִצָּבִים" – למה התורה השתמשה דווקא במילה "נִצָּבִים"?
ב. "הַיּוֹם" – למה ישנו דגש על המילה "הַיּוֹם", בניגוד למתי?
ג. "כֻּלְּכֶם" – למה חשוב להדגיש שזה "כֻּלְּכֶם"?
מסבירים שיש כאן מסר שה' רוצה להעביר לנו. הַיּוֹם אתם נצבים, אתם עומדים חיים וזקופים, יש לכם הזדמנות לפעול לתקן ולשנות. אבל אסור לפספס את ההזדמנות, החיים אינם לנצח: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה".
אחד המחסומים שלנו בחיים לקחת על עצמנו משימות, הוא החשש שלא נחזיק מעמד, שלא נצליח לעמוד באתגר. באה התורה ואומרת לנו: אל תביט על העבר או העתיד, אלא תתחיל "הַיּוֹם" – עכשיו כשאתה "ניצב" תעמוד מול המטרה ותתחיל.
השבת היא השבת האחרונה של השנה. ערב יום הדין, בו "כל באי עוברים לפניך כבני מרון". "אַתֶּם נִצָּבִים", "כֻּלְּכֶם" בלי פרוטקציות, ובלי תירוצים, ונדרשים להתבונן בשנה שחלפה ובשנה הנכנסת. עומדים "לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם", ונדרשים לענות על השאלות: מה עשינו נכון? ומה אנו רוצים מצפים שיראה אחרת?
מספרים שיום אחד רבי ישראל מסלנט (מייסד תנועת המוסר), ראה סנדלר שממשיך לעבוד בשעת ערב מאוחרת, כאשר הנר שעמד לפניו כמעט נגמר, ושאל אותו: "מדוע אינך סוגר את החנות ומסיים את עבודתך לפני שהנר יגמר?"
ענה הסנדלר בתמימות: "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן".
חייך רבי ישראל ואמר: "כל זמן שהנר דולק, כל זמן שאנו חיים, נושמים ומסוגלים עוד אפשר לתקן".
בואו נתחיל "הַיּוֹם", כשעדיין אנו "נִצָּבִים" בכוחנו, ולא נתחרט למפרע, שלא נִצלנו את ההזדמנויות שהיו לפנינו
ערב שבת שלום, ובשורות טובות
"תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה", אמן כן יהי רצון
הרב אליהו ממן – רב בית החינוך
יש"י – י'חד ש'בטי י'שראל חדרה
